עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"The cure for everything is salt water: sweat, tears or the sea"
- Isak Dinesen
כותבת מגיל קטן מאוד, מוזיקאית, משוררת, זמרת. משתדלת לראות את הטוב בכל דבר שהחיים מביאים.
אוהבת את הים יותר מהכל, גולשת, צוללת, שוחה, מפליגה.
מנסה לנווט את המסלול שלי באוקיינוס החיים לפי הכוכבים, בעוד אני בונה לעצמי סירה.
נושאים
אהבה  (7)
חיים  (4)
כאב  (4)
בריונות  (3)
חוזק  (3)
שמחה  (3)
התחלה חדשה  (2)
חיוך  (2)
חלום  (2)
יופי  (2)
עצב  (2)
שירים  (2)
תודה  (2)
yolo  (1)
אושר  (1)
אמת  (1)
אנושיות  (1)
אנשים  (1)
בחירה  (1)
בלבול  (1)
בני אדם  (1)
געגוע  (1)
האתמול  (1)
היקום  (1)
הכרת תודה  (1)
המחר  (1)
העולם  (1)
התמודדות  (1)
התעלמות  (1)
חאלב  (1)
חברות  (1)
ילדות  (1)
מוזיקה  (1)
מוסיקה  (1)
מלחמה  (1)
מנגינות  (1)
עבר  (1)
עוצמה  (1)
עתיד  (1)
קושי  (1)
קירבה  (1)
קסם  (1)
קשר  (1)
רגשות  (1)
ריחוק  (1)
שיר  (1)
שירה  (1)
שנאה  (1)
שפה משותפת  (1)
שקופים  (1)
תווים  (1)
תנועה  (1)
אימייל

מוזמנים לפנות אליי אם נתקלתם בבעיה, מחפשים עצה, מרגישים בודדים או סתם רוצים לדבר. אשתדל לעזור:

7bluehorizon7@gmail.com
רשימת החלומות שלי
•  להיות זמרת ויוצרת
•  להיות סופרת
•  אהבה אמיתית
•  נשיקה ראשונה
•  לגשר בין אנשים
•  לראות שמש עולה בלב מדבר
•  לצלול בסיני
•  לגלוש בהוואי
•  להיות אמא
•  לצחוק כמה שיותר
•  להיות מאושרת
אני מתגעגעת אליך
28/03/2018 02:21
SeaJoy
אהבה, חיים, חלום, געגוע, כאב, אמת, חיוך
אני מתגעגעת אליך.
אני מתגעגעת אליך כל כך.
ואפילו לא עבר כל-כך הרבה זמן, בקושי כמה ימים, אבל זה מרגיש כמו נצח, זה מרגיש כמו שנים.
אני מנסה להעסיק את עצמי, ללכת לים, להיפגש עם חברים, להכיר אנשים זרים, לטייל במקומות חדשים.
אבל אתה כל-כך רחוק, וזה כואב לי. זה מתחיל להיות קשה. אתה קשה. או יותר נכון, קשה לשכוח ממך.
אתה בחלומות שלי, אתה בימים ובלילות, בסיוטים ובחלומות.
אתה בכל מקום, בתמונות ובהקלטות, בראש שלי, אתה אף פעם לא יוצא לי מהמחשבות. אתה הופך את הכל לכל כך הרבה יותר מסובך.
מסובך לנשום.
מסובך לצחוק.
מסובך לבכות.
מסובך לחייך.
מסובך להנות.
מסובך להסתכל במראה ולא לראות אותך.
מסובך ללכת למקום ציבורי ולהדחיק את הציפייה הבלתי אפשרית לראות אותך.
כי זה מסובך, ואתה מסובך, ואתה מתפקע מצחוק אי שם בשלג, אלפי קילומטרים ממני, בזמן שאני לא עושה כלום חוץ מלחשוב.
אני חושבת כל כך הרבה עד שגם אם היית נכנס למוח שלי היית מתקשה להאמין.
אני אוהבת סדר, אני אוהבת שהכל מאורגן ונקי וטרי, אבל איכשהו הפכת את הראש שלי לבלגן אחד גדול. דמיין אותו בתור חדר. חדר שהוריקן מתחולל בו וכל התמונות שעל הקירות מסתחררות באוויר ומשנות צבעים, והפנים שלך, המחייכות על כל אחד ואחד מהדפים, זזות ומציירות את הקמטים ליד עינייך שנוצרים כשאתה שמח, האופן שבו השפתיים שלך זזות כשאתה מתאמץ, המבט הנבוך שיש לך בעיניים כשמישהו מחמיא לך. יש לי אלפי תמונות וציורים, יש לי אלפי חלומות וניסים שמחכים להתגשם, יש לי שניות ורגעים, כאלו שקרו וכאלו שלעולם לא יקרו. יש לי את החיבוק שלך נצור אצלי בלב, יש לי את חום הגוף שלך שמעורר בי צמרמורת אפילו ממרחק אלפיים קילומטרים. יש לי את המילים שלך, יש לי את הקול שלך, שמלווה ומעודד אותי תמיד, יש לי את הזרועות החזקות שלך לתמוך בי, יש לי את החזה שלך להישען עליו כשאני עייפה ומותשת ורק רוצה לברוח.
ואולי בעצם אין לי, אולי אף לא יהיה לי. אבל לא משנה כמה אנסה לשכנע את עצמי שזה חסר סיכוי, בלב שלי תמיד יש נקודת תקווה.
ואתה כל-כך רחוק, ורק לי זה כואב, ורק את הלב שלי זה צורב.
אבל זה בסדר. כבר עברתי תקופות יותר ארוכות בלעדיך, ועל-אף שהייתי ממש על סף המוות, שרדתי.
מה זה עוד לב שבור בשביל ילדה שהעובדה שהיא חיה - היא בגדר נס?
אני אגיד לך - זה קשה יותר. שיברון לב קשה יותר מארס של חיה שהתקיפה את הגוף שלך. במיוחד כשאתה לא איתי.

תגיד לי שאני רק ידידה שלך. תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שמעולם לא חשבת עליי כיותר מזה.
תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה לא מרגיש שום דבר כשאתה מביט בי. תגיד לי שמעולם לא היית מאוהב בי.
תצעק עליי שאתה לא אוהב אותי, תצעק עליי שלעולם לא תאהב אותי, וזה עדיין לא ישנה דבר. אני אבן קשה מאוד, אני חומה עבה מאוד, ואני לעולם, לעולם לא מותרת על האנשים שאני אוהבת.
ויש גם את הקטע הזה שאני יודעת לומר מתי אתה משקר, כי אם תרצה או לא, אני מכירה אותך טוב מדי.
אז יום אחד, אתה תצטרך להסתכל לי בעיניים ולצעוק עליי שאתה אוהב אותי.
יום אחד אתה לא תוכל לעצור את עצמך יותר, ואני לא אוכל לעצור את עצמי, ואתה תנשק אותי עם כל כך הרבה להט עד שהשמים ייפלו.
ויום אחד אני אמצא את עצמי מתעוררת חבוקה בידיך. אתה תביט בי, ולא נצטרך לומר דבר, ואני רק אעצום את עיניי ואחבק אותך חזק-חזק ולעולם לא אשחרר.
כי אתה הוא אתה, ואני היא אני, וביחד, אנחנו- אנחנו.
וזה בכלל לא משנה שברגע הזה, הקטן, היחיד, אתה הוא הילד בשלג במרחק אלפיים קילומטרים ממני, ואני היא הילדה שיושבת בסלון בשלוש בלילה וכותבת מכתב לאדם שלעולם לא יקבל אותו. 
זה בכלל לא משנה, כי לעד נהיה אנחנו.

זה מתחיל לכאוב. השירים שלנו מתחילים לכאוב, אבל אני יודעת שכמו אלף הפעמים הקודמות, גם הפעם אשרוד כדי לראות אותך שוב.
רק.... רק תחזור כבר. אני מתגעגעת לריח שלך.
1 תגובות
miles from I love you 8336
26/03/2018 00:15
SeaJoy
שירים, שירה, אהבה, שמחה, חיים, מוסיקה
miles  8,336
from me
spotting your place on the map
breathing memories
Keeping on looking away
But I'm chocking
walking right on the edge
but I won't jump
Not tonight, I feel so alive
When I'm so close my grave

Isn't it just sad how I need you
so desperatly
You messed up all my head
And I let you in so easily
And I rise up my eyes to the stars
where your face are shining
And I can't rid of the scars
On my heart
I can do it right, give me back my light
Before my eyes will choose the darkness

And I miss you
so much
And your gaze
forever lasts
Those 3 words
I should've said
so long ago
And I need you
right now
Just to smile
And say that i'll survive
Three short words
I had chance to say
so many times

. But now I'm 8336 miles from I love you

Seajoy Warner-

 
0 תגובות
לא התכוונתי להתאהב בך
25/03/2018 22:44
SeaJoy
אהבה, חיוך, יופי, קסם, חיים, שמחה, כאב

לא התכוונתי להתאהב בך, ממש לא, חשוב לי להבהיר את זה כאן ועכשיו.

אני לא רציתי בלילות הארוכים ללא שינה, אני לא רציתי בימים חסרי התכלית האלה, שאיכשהו סובבים תמיד רק סביבך. מחשבה, ועוד מחשבה, ובינתיים אני לא נרדמת. וגם כשאני כן, אני חולמת רק עליך, אז מה זה בכלל משנה? אני חולמת על הדברים שעשיתי נכון והדברים שעשיתי לא נכון, על הרגיעים המשפילים עד כאב שחותכים את הלב שלי כל יום ומענישים אותי במדקרת צער בכל פעם שאני מריצה אותם בראשי, על השניות שנדמו כמו שעות בהן הבטנו אחד לשנייה בעיניים, על העצב הבלתי נגמר בלראות אותך מחבק ילדה אחרת, על החיוך שלך, על כל הדברים שרציתי ולא עשיתי או עשיתי ולא רציתי, על מה שהייתי מוכרחה לעשות כדי להגן על עצמי, על מה שהייתי מוכרחה לעשות כדי לשמור על האיזון, כדי שאף אחד לא יהיה מסוגל, בשום אופן, לראות מה משתקף לי בעיניים בכל פעם שאתה עובר לידי.

אני בעצמי די המומה שעדיין לא קלטת כמה חזקה האהבה שלי אליך. אני בעצמי די המומה שאתה לא רואה מה אני אעשה בשבילך. אולי האתגר הגדול באמת הוא למצוא משהו שאני לא אעשה בשבילך.

בכל פעם שאתה מזיז את אצבעותיך על המיתרים אתה פורט על הלב שלי. אני מצטמררת, אני בוערת מבפנים, אני נמסה, אני קופאת מחדש. והכל אני צריכה לעשות בשקט, ולאף אחד לא לגלות. כי זה סוד שלאיש אסור לספר אותו, זה סוד אסור ומסוכן ומפחיד ומייסר, וכל לחישה קטנה עלולה לעלות לי ביוקר.

אתה יפהפה כשאתה מחייך, אתה יודע את זה? אתה צריך לחייך קצת יותר. אתה עושה אותי שמחה כשאתה מחייך, גם אם תמיד מתלווה לכך דקירה, על כך שאתה לא שלי. החיוך שלך מאיר את העולם החשוך הזה, מחמם את המקום הקר הזה. אתה נראה כמו מלאך כשאתה ישן. יש לך ריסים ארוכים-ארוכים שמכסים לכמה רגעים את העיניים הסוערות שלך, אז אני יכולה להביט בך לעומק, בלי לפחד שתבחין בי. השפתיים שלך נפתחות מעט כדי לאפשר לאוויר לצאת, ונמתחות מעט למעלה בחיוך קטן. השיער שלך פרוע ולא מסודר, הידיים שלך רפויות והגוף שלך זז מעלה ומטה, כמו במקצבים שאתה מנגן. וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא שאתה המלאך היפה ביותר שהילך אי פעם על פני האדמה, והסיבה היחידה שאני יכולה לתאר לעצמי, למה אלוהים זרק אותך מהשמים, היא כי היית פשוט יפה מדי, ומשכת ממנו את כל תשומת הלב.

יש לך את העיניים הכי יפות בעולם, הן גדולות ובוהקות וצבען כצבע האדומה, חום כל-כך רך וחם. והשיער שלך הכי יפה כשהוא ארוך וסתור, ואני כל-כך שונאת שאתה מסתפר. ואתה יפהפה כי אתה פשוט, ואם היו לך עיניים כחולות ושיער בלונדיני וגוף חטוב ושזוף, זה פשוט לא היה אותו דבר. אתה לא היית אותו אחד, אתה לא היית מוכר ולא היית שלי.

ואולי אתה לא באמת שלי, אולי אני רק מדמיינת את הרגש מאחורי החיוכים וההתרגשות מאחורי המבטים, אולי אני בסך הכל מכריחה את עצמי להאמין שאתה מסתכל עליי אחרת, פשוט כי ככה זה קצת פחות כואב.

אולי אני משכנעת את עצמי להאמין שיש בך אהבה, אבל תבין- זה קצת קשה להאשים אותי, לא התכוונתי להתאהב בך.

1 תגובות
היום נזכרתי למה התאהבתי בך
24/03/2018 21:32
SeaJoy
אהבה, חיים, חלום, תודה, אושר, עצב, כאב
ופתאום נזכרתי.
פתאום נזכרתי למה התאהבתי בך.
פתאום נזכרתי איך הרגשתי כשראיתי אותך בפעם הראשונה, פתאום ידעתי שוב שלמרות שכולם אומרים שאני טועה, אני על המסלול הנכון. פתאום קלטתי שיש לי הרבה יותר משאי פעם חלמתי שיהיה לי.
אתה העבר, ההווה והעתיד, ושום דבר לא יכול לשנות את זה. שום דבר חוץ מזה לא משנה, לא מילים ולא צעקות.
אני על המסלול הנכון, אני על הגל, ואני יודעת למה אני פה. אתה השמש שלי, אתה האור, אתה הראית לי את הדרך החוצה מתוך האפלה שמעולם לא ידעתי שאני נמצאת בה.
מה העולם הזה שווה בלעדיך? במקום להתמרמר על מה שאין לי, במקום להתלונן על כך שאני לא מצליחה להגשים את החלומות שלי, אני צריכה להוקיר תודה על עצם העובדה שאתה כאן, ממש לידי. אני צריכה לבכות מאושר על כך שאני רואה אותך בכל יום, אני צריכה לחייך כי אתה מדבר איתי, אני אמורה להירדם בשלווה וברוגע, לא כי אתה שלי, אלא כי אני יודעת שאתה פה, ושאתה לא הולך לשום מקום.
אני לא מפחדת לאבד אותך יותר. אני לא אותה הילדה שהייתי לפני שנה, וגם אתה לא אותו ילד. אנחנו מחייכים, אנחנו מדברים, אנחנו יודעים, אנחנו מכירים. אני חלק בלתי נפרד מחייך ואתה חלק בלתי נפרד מחיי. אתה לא הולך לשום מקום. 
איך רק עכשיו אני רואה את זה?
נזכרתי. נזכרתי מה היו החלומות שלי לפני שנה, ראיתי אותם כתובים ברשימה צפופה על דף. 
נזכרתי מה היו השאיפות הכמוסות שלי, שמעולם לא ציפיתי מהן באמת להתממש, והנה אנחנו היום, וכל אחת מן השורות ברשימה מחוקה, ואני צריכה לזכור שאי אפשר הכל בבת אחת, ושהחלומות שלי באמת מתגשמים, אבל לא מיד. זה לוקח זמן, ואני מכירה את עצמי - אני סבלנית.
אני אחכה בשבילך שבועות, חודשים, שנים. אני לא הולכת לשום מקום מלבד אליך.
אתה אולי רחוק, אבל הרבה פחות רחוק ממה שהיית לפני חודש. ואולי אתה מחבק מישהי אחרת, אבל אתה מביט מעלה, אתה מביט אליי, וגם אתה מתקדם. אני יודעת שאני לא לבד.
נזכרתי. נזכרתי בכל הלילות ללא שינה שהעברתי, מחייכת אל התקרה, צוחקת מאושר, כי סוף סוף הצלחתי. תחילה הצלחתי להרים מבט מהטלפון אליך, אחר כך הצלחתי שלא להסמיק, ואז לומר "היי", ולדבר משפטים שלמים מבלי לגמגם, ולצחוק מבלי לחוש אשמה.
אני אוהבת אותך. אולי לעולם לא תוכל לקרוא את זה, אולי לעולם לא תבין, אבל אני יודעת שמשהו בך גרם לי לדחות את כל הגברים שניסו להיכנס לחיי בשנתיים האחרונות, ולהיות מסוגלת להסתכל רק עלייך. ואני גם יודעת שמשהו בי גורם לך לבהות בי לפעמים, כשאתה חושב שאני לא רואה, ולהתנהג שונה, ולחייך חיוך שרק אני מקבלת.
אני אוהבת אותך. למרות שאסור לי, למרות שזה נוגד את כל החוקים שהצבתי לעצמי, למרות שאתה שובר אותי כל פעם מחדש ורגע אחרי זה בונה את ציפיותיי פעם נוספת, אני אתפרק ואיבנה מחדש אלפי פעמים, כי אני אוהבת אותך.
והיום, היום נזכרתי למה התאהבתי בך, בשאיפות שבעיניך, בפשטות שבידיך, בייחוד שלך, בחיוך, באצבעותיך העדינות. נזכרתי למה התאהבתי בך, ואני לא יודעת אם זה רע או טוב, כי עכשיו יהיה לי קשה מאוד לשכוח.
0 תגובות
הכאב בריחוק, החום בחיבוק
23/03/2018 15:26
SeaJoy
אהבה, כאב, בחירה, בלבול, ריחוק, קירבה
אתה רוצה לדעת מה אני חושבת? מה אני חושבת באמת, לא מה שאני אומרת לחברות שלי. לא חוסר הביטחון שלי לומר את מה שאני באמת מרגישה, לא חוסר היכולת שלי לכעוס עליך, אלא מה שאני חושבת, באמת ובתמים.
אני חושבת שאתה מבולבל.
אני חושבת שבכל פעם שאתה מתקרב אליי אתה נרתע ומתרחק, כי אתה מתקרב לאש באופן מסוכן ויודע טוב מאוד שעוד סנטימטר אחד קדימה, אתה תיכווה. 
אני חושבת שאתה אוהב את החברה שלך, ואתה לא יודע מה אתה מרגיש כלפיי. אני חושבת שאתה מפחד לגלות מה הלב שלך רוצה.
אני חושבת שאתה לא מסוגל לעצור את עצמך ולא לבהות בי, בגלל שיש בך איזשהו רגש שמתעורר מאי שם. אני חושבת שבכל פעם שאתה מסתכל לי בעיניים, לרגע אחד אתה שוכח שאסור לך להביט בי ככה, עם החיוך הקטן הזה, שכמו מסתיר את החיוך הענקי שלך, ומעביר את כל האושר וכל היופי לעיניים, והן בוהקות כל כך עד שאני יכולה לראות בתוכן גלקסיות שלמות. אתה מטה את הראש מעט אחורה ומעביר את היד בשיער, ואחת הגומות שלך בורחת, למרות שאתה מנסה להסתיר אותה. אתה עוצר את הזמן, ואחר כך הדבר היחיד שאני מסוגלת לזכור מתוך שיחה של רבע שעה זה הפנים היפות שלך, ולא שום אדם אחר, ולא שום מילה נוספת. רק החיוך הזה שלך.
ואני מנסה למצוא מוצא, באמת שאני מנסה. אני מנסה לדבר עם בנים אחרים, אני מנסה להתרחק ממך, אני מנסה להתרכז בחיים שלי ולהעסיק את עצמי עד שלא יהיה לי זמן פנוי לחשוב עליך. אבל זה פשוט לא עובד. גם כשאני פותרת את המשוואה הכי מסובכת שאפשר לדמיין, גם כשאני מתעמקת אי שם במהפכה הצרפתית ואפילו כשאני עושה עבודה שמעוררת בי סקרנות אמיתית, אני תמיד חוזרת אליך. זה כאילו למוח שלי יש דרך לקשר אליך כל דבר בעולם.
איך אתה יכול, איך בשם כל מה שטוב אתה מסוגל, לחבק אותי ערב אחד, לשיר איתי שירים - שירים שהופכים אחר כך לחלק ממי שאתה, ממי שאנחנו, בראשי - ובבוקר שלאחר מכן לעבור לידי במסדרון מבלי לומר אפילו "שלום"? 
איך יכול להיות שאתה מגן עליי מאדם שרוצה לפגוע בי, מכריח אותו בכח לבקש ממני סליחה, אבל שלושה ימים לאחר מכן, אתה כבר לא זוכר מה בכלל קרה?
ולמה בכל פעם שאני עוברת לידך במסדרון אתה מנשק את הלחי של החברה שלך? ולמה בכל פעם שאתה מדבר איתי אני מרגישה כאילו הלב שלי רוטט? ואיך יכול להיות שהמוזיקה שלך גורמת לי לכזה אושר, עד שאני מסוגלת להקשיב במשך שעות לאותן שלוש וחצי דקות?
בחצי שנה הראשונה שהייתי מאוהבת בך, אפילו לא יכולתי להרים את הראש ולהסתכל עליך, בטח שלא לדבר איתך. אחרי כמה חודשים התחלתי לומר מילים מגומגמות. עד שהבנתי שגם אתה אנושי, ושאתה לא אל, ושמותר לי לדבר איתך, ושאני לא שוברת שום חוק. ובאיזשהו שלב, בואו נודה באמת, גם אם זה לא היה חוקי - הייתי עושה את זה בכל מקרה. אני לא יכולה שלא להסתכל עליך, גם כשכל מבט דוקר כמו סכין כי אני יודעת שאני לעולם לא אוכל להיות איתך.
אני לא יכולה שלא לחייך בכל פעם שאני שומעת את השם שלך, אני לא מסוגלת לעטות הבעה רצינית על פניי כשאתה מדבר.
אתה כמו סם, סם חזק עד כאב, סם ממכר ומרגש, מייסר ומענג, סם שהוא תרכובת מדהימה, שהיא לעיתים תכופות תרכובת איומה, של אלפי רגשות ומערבולות וסופות, לילות ללא שינה ושעות של בהייה בתקרה עם חיוך ענקי מרוח על הפרצוף.
אתה סיוטים וחלומות, אתה כמו תקליט שעשוי מרגעים, מבטים, חיוכים ושירים ויש לך את היכולת לשנות את מצב הרוח שלי ברגע אחד.
ואני כל-כך שמחה כשאתה מתקרב אליי, ואני כל כך מאושרת כשאתה מחבק אותי ומחייך אליי, ואני לא יכולה לעצור את הפרפרים בבטן שלי כשאתה מסתכל לי בעיניים וכל מה שאני יכולה לראות זה כוכבים.
אבל אתה מכאיב לי. זה כואב כשמישהו שאתה אוהב מתקרב ולפתע עוזב, בלי שום סיבה נראית לעין. לא עשיתי שום דבר מיוחד, לא הודיתי בכלום, לא הכרחתי אותך לבחור ביני לבינה, לא אמרתי שום דבר יוצא-דופן. אז למה אתה כל כך מרוחק פתאום? מה גרם לך לחזור אחורה בזמן ולהתנהג שוב פעם כאילו אנחנו רק ידידים? תפסיק עם ההצגה הזאת, שנינו יודעים שזה מזויף. שנינו יודעים שיש פה משהו, וכמה שלא תנסה, לא תצליח למחוק את חום הגוף שלך מהראש שלי. הוא חקוק שם לעד.
אתה מייסר אותי. אין לך מושג עד כמה. בינתיים כבר התרגלתי לגלי הרגש והריחוק, כשאתה בא והולך ומתמסר ובורח, כל פעם מחדש. ואני בסדר עם זה, באמת. אבל הפעם לא סתם התרחקת, אתה פשוט נעלמת. ואני לא מצליחה להבין.
אני מפחדת שמחקת אותי מהלב שלך. אני מפחדת ששכחת אותי בין לילה. אני מפחדת שאיכשהו הצלחנו לשרוף את חוט הזהב הדק שחיבר ביננו והפריד אותנו מכל העולם.
תעצור את זה, בבקשה. תחליט מה אתה רוצה ממני. אני יכולה להתמודד עם מה שלא תזרוק עליי, רק בבקשה - תחליט כבר מה אתה רוצה. נמאס לי לחכות, ולרצות אותך, ולשבור את הראש בניסיון להבין מה אתה חושב. נמאס לי להיות תמיד האופציה השנייה. או שאתה כאן, או שאתה שם. אין יותר שדות אפורים, מחקתי אותם, יש לבנים ויש שחורים. תחליט באיזה שדה אתה בוחר ללכת, בשדה שלי או בשדה שלה.
אבל בבקשה, אני מתחננת, תפסיק להכאיב לי כל כך.

SeaJoy
0 תגובות
אני הייתי רק ילדה
22/03/2018 01:01
SeaJoy
בריונות, ילדות, קושי, התמודדות, חוזק, יופי
אני הייתי רק ילדה.
הייתי רק ילדה כשנשפטתי מבלי שניתנה לי האפשרות להגן על עצמי אף לשנייה. הייתי רק ילדה כשעברתי בדלת של כיתה א'2, ממש רועדת מהתרגשות, ולא הבנתי למה כולם מסתכלים עליי במבטים כאלו משונים. כי הייתי רק ילדה. באמת! ואפילו לא יוצאת דופן באופן מיוחד. היו לי עיניים כהות ושיער חום ופנים  רגילות, רק השיניים היו קצת גדולות. והייתי גבוהה, לפחות ראש אחד מעל כולם.
ולא הבנתי, ואני עדיין לא מבינה - איך אפשר לשפוט אדם על פי מראה? אם רק היה אפשר לשפוט מראה על פי אדם. אולי ככה העולם שלנו היה יכול להיות הרבה יותר פתוח, ומקבל, וקצת יותר שמח, ומעט יותר עליז, אם היינו מגדירים יופי לפי חכמה ולא לפי עומק המחשוף. אולי אם רק היינו מגדירים חיוך מלא חן לפי העיניים ולא לפי לובן השיניים. אולי אם היינו מסתכלים במראה ולרגע אחד משחררים את הבטן ומחייכים חיוך רחב, ושוטפים את האיפור ונותנים לכל הפצעים והצלקות ולכל הקמטים והדאגות לבלוט, לזהור, גם אם רק לשנייה אחת קטנה, היינו מבינים פתאום כמה יופי יש בפשטות, כמה חן יש בנו כשאנחנו אמתיים.
וגם אני אוהבת להיות יפה, שלא תבינו אותי לא נכון. גם אני מתלבטת מה ללבוש לפחות חצי שעה ושוברת את הראש כדי למצוא את השילוב המושלם בין הנעליים לחולצה.
אבל בחיים, כמו בחיים, אי אפשר לשלוט על הכל. מרגע שפסלו אותך, יהיה קשה מאוד להגיע לפסגה, לשכנע אותם להקשיב למה שיש לך לומר. במיוחד כשאת רק ילדה קטנה ותמימה שבדיוק נכנסה לבית ספר חדש והאמינה, בכל ליבה, שיהיה לה טוב.
ואני לא הבנתי, באמת לא הבנתי למה זה לוקח להם כל כך הרבה זמן להקשיב לי, ולמה יש צחקוקים מסביבי בכיתה גם כשאני עונה את התשובה הנכונה, ולמה הם לא מנסים להסביר לי מה הטעות בשקט, בצד, ובמקום זה מסתכלים עליי בכזה לעג עד שהצריבות שנותרו ממבטיהם לעולם לא יחלימו, לעולם לא יישכחו.
איך אפשר להאשים ילדה בדמיון מפותח מדי? איך אפשר להסתכל עליי לשנייה אחת ומיד להחליט שאני לא מספיק טובה? הרי עשיתי את הכי טוב שלי. אני ידעתי הכל על כולם, ומעולם לא סיפרתי דבר לאיש. מעולם לא השבתי מלחמה גם כשירו עליי בעשרים תותחים מטווח אפס.
ונפלתי, וניקיתי את האבק מן המכנסיים הכחולות ומהחולצה האדומה, וקמתי, ושוב נפלתי. ופעם נוספת, קמתי. קמתי בשלווה, כי האמנתי בכל ליבי שאף אחד, אף פעם, לא פוגע בי בכוונה.
והמשכתי לתת להם להפיל אותי, והמשכתי לקום לבד, בכוחות עצמי, כשבכל פעם כולם התפוגגו. והמשכתי לעזור לכל מי שנקלע לצרה, ולהיות אוזן קשבת, ולשתף פעולה, למרות שעמוק בפנים ידעתי שברגע שאצטרך אפילו כתף קטנה לבכות עליה - כולם ייעלמו.
אבל יש גבול. יש גבול לכדורים שאדם יכול לסבול, יש גבול למספר הפעמים שאדם יכול ליפול, יש גבול לבדידות שאדם יכול להכיל. יש גבול.
ובכל פעם שאתה נופל וקם, הגב שלך קצת פחות זקוף, ובכל פעם שאתה נפגע, הראש אוגר עוד מעט מידע, עוד תזכורת קטנה - לעולם לא לבטוח באיש, ואתה עושה את אותה טעות 50 פעמים, עד... עד שיום אחד, אתה כבר לא עושה אותה יותר.
יום אחד, אני מצאתי את עצמי מתקשרת למי שהייתי אמורה להיות החברה הכי טובה שלי, מתלהבת כל כך עד כי העיניים שלי ברקו. "מה?" היא ענתה בנימה נרגנת, כאילו הפרעתי לה באיזה משהו חשוב. ובאותו רגע הווילון השחור שסביבי נדלק ועלה בלהבות וקלטתי בין אילו אנשים אני מסתובבת וכמה שהם יכולים להיות אנוכיים.
וכל האזהרות הקטנות הפכו פתאום לשלט אזהרה כתום, ענק, זוהר, כמו אלו שרואים בכביש כשבונים כיכר חדשה.
"לא משנה", לחשתי לפייה וניתקתי, והבנתי שנשארתי לבד. אני לא יודעת, אולי בעצם תמיד הייתי לבד. אבל הבנתי גם שהרבה פעמים, לבד עדיף מביחד מזויף. לבד עדיף מאושר שהוא בעצם הצגה, לבד עדיף ממסיכות, ומאנחת הרווחה הזאת שמגיעה אחרי ש"החברות" שלי עזבו, גם אם הן הותירו אחריהן בלגן בכל הבית, לבד עדיף.
כי כשאתה לבד עם עצמך יש לך זמן ויכולת להבין ולהיזכר במי שאתה, במי שהיית, מהיכן באת.
אני גדלתי בין ילדים עשירים ומפונקים שמעולם לא העריכו דבר. לא את המשפחה שלהם, לא את המורות שלהם, לא את בית הספר שלהם, לא את החברים שלהם, לא את עצמם, ובטח, בטח שלא אותי. אז כשעזבתי אותם הם פתאום הבינו שלמרות שהם מוקפים בחברים נאמנים ומקסימים, הילדה היחידה שיכלו לדבר איתה בלב פתוח ונפש חופשיה מדאגות, נעלמה.
הילדה הזאת שצחקו עליה כשהיא שיחקה כדורסל, הילדה שצעקו עליה לסתום את הפה כשהיא שרה, לא כדי שיימחאו לה כפיים. רק כדי לשמח את עצמה, ולו במעט. הילדה הזאת, שהייתה ידועה בתור "חנונית" רק כי היא השקיעה את הזמן שלה ולמדה. ולמדה, ולמדה, ולמדה. בעיקר כי לא היה לה שום דבר אחר לעשות.
אני למדתי על אכזריות של אנשים יותר מכפי שאפשר לתאר במילים, יותר מכפי שמישהו אי פעם יוכל לתאר במילים, יותר מכפי שמישהו מסוגל לדמיין בכלל בסיוטים. אני למדתי שמשפחה זה לפני הכל, ושאסור לבטוח בחבר שצוחק מבדיחה של האויב, ושבעצם כל חבר הוא אויב בעצמו, וכל אויב יכול להיות חבר.
למדתי שלמילים יש כח עצם, בל יתואר, ושברוב הפעמים אנשים שוכחים להתאים בין מילים למעשים, וזאת הסיבה שצריך לדבר מעט ולעשות הרבה, כי המבטים ההמומים יהיו רבים הרבה יותר אם תשמור את החלומות שלך לעצמך עד שאתה מגשים אותם.
למדתי שבריאות מושפעת מרגש ושרגש מושפע מבריאות, ושכל דבר רע או טוב שאני עושה חוזר אליי בסופו של דבר. וכל דבר רע שהעולם מביא עליי, בסופו של יום רק מאזן משהו טוב שעוד יגיע.
למדתי יותר ממה שהייתי אמורה ללמוד. התחזקתי יותר מכפי שהייתי אמורה להתחזק. 
וכל דבר שעברתי רק חידד את הראייה שלי. אני רואה את הכאב של האנשים, אני רואה את האהבה. אני רואה מי משקר ומי דובר אמת, אני רואה מי חזק ושומר על עוצמתו בשקט ומי חלש ומעמיד פני חזק. למדתי בעיקר לא לבטוח. לסגור את עצמי מאחורי חומות גבוהות, גם אם אנשים בטוחים שהם מכירים כל חלק וחלק באישיות שלי. לפעמים זה טוב, רוב הזמן זה רע. אבל זה שומר עליי מוגנת.
אבל, על מה אני בכלל מדברת?
אני, אני בסך הכל ילדה.

SeaJoy
5 תגובות
Not afraid to fight שיר
08/02/2017 17:43
SeaJoy
מוזיקה, שיר, בריונות, עוצמה, חוזק
חשוב לי להסביר את הרעיון מאחורי השיר לפני שאתם קוראים אותו. 
השיר הזה מדבר על הבריונות שעברתי והרגשות שעלו בי במהלך השנים שבהן סבלתי בידי בריונים. זהו שיר שהוא בעצם קצת סיפור, מכיוון שהוא מתחיל מן המקום העמוק והשחור ביותר שהייתי בו (הבית הראשון), ממשיך אל הדרכים שבהן התמודדתי, בניגוד לדרכים וה-"תהליכים" שההנהלה הציעה לי, כאלו תהליכים שכל אחד שנאלץ לעמוד במשרד המנהלת בשל דברים שכאלו - מכיר. השיר עובר לסי פרט - קטע המשבר בשיר, שמדבר על כך ששיקרתי לעצמי שאני בסדר וששום דבר לא קרה, ולבסוף מגיע לבית השלישי והאחרון, בו אני מתארת את הדרך שבה אני מחלימה ומתחילה לסמוך שוב על אנשים ולבנות חיים חדשים. זה שיר קשה שאפשר לראות אותו בהרבה מאוד דרכים, ואני בטוחה שהרבה מכם מזדהים אתו.

Skulls around my head
Jaws stick to my neck
Nobody heped me
to get out of the dark
I did it in my own way
in the cold nights

You could see
that my lips were trembled
I've never asked 
 for the help you didn't offer

And when the cold night
was coming out
I was afraid to fight
Deep inside
I've always knew I couldn't hide
So i fought

My gaze is killing
I'm haunted by myself
And can't stop singing
Yes it's releases the chains
  I don't need processes
I have no interest in games
And you can try to convience me
But your tricks are always the same

You could feel
That my heart was frozen
It took a time
till the walls had fallen

Now when the cold night
Is coming out i'm not afraid to fight
Deep inside
I always knew I couldn't hide
I couldn't hide

So I lied to myself
to my family
to the demons in my head
I lied
Could not forget
Could not forget

My heart is healing
from all this pain
I trust my feelings
I'm done using my brain
They say I'm an alien
It's not so far from the truth
In case you haven't noticed
Being different is huge

oh, when the cold night
Is coming out i'm not afraid to fight
Deep inside
I always knew I couldn't hide
....I couldn't hide

.I'm not afraid to fight



0 תגובות
לאן נעלמה האנושיות?
23/12/2016 15:12
SeaJoy
חאלב, מלחמה, אנושיות, בני אדם
דמיינו לעצמכם מצב שבו רבים ממכם בוודאי נתקלתם - אתם יושבים לכם בסלון, יום שישי בערב, ורואים טלוויזיה עם המשפחה. כולכם בריאים, לכולכם יש בגדים ואוכל, לכולכם חם ונעים. יש לכם כל מה שאתם רוצים באותו רגע. דמיינו שאתם יושבים וצוחקים עם האנשים האהובים עליכם בעולם כולו.
עכשיו דמיינו שהכל מתפוצץ ונעלם.
אתם עומדים במרכז חורבות הבית שלכם, סובלים מפצעים וכוויות שייתכן ולעולם לא ייעלמו לגמרי. גופות בני המשפחות שלכם פזורות סביבכם. אין לכם שום דבר יותר - אין בית, אין חום ואהבה. האנשים שאהבו אתכם הכי הרבה כבר לא בעולם הזה, רק אתם - אתה - נשארת. לבד. ללא אף אחד מסביב. וזה לא משנה כמה תבכה - מה שהיה לך לעולם לא ישוב.
זה מה שקורה לאלפי ילדים בחאלב ובסוריה כולה בימים אלו. אמנם חאלב נכבשה מחדש אך היא לעולם לא תשוב למצבה הקודם. עשרות אלפים פונו מבתיהם לערים אחרות, שבוודאי יהוו כיעדים הבאים להתקפות המורדים. זה בעצם לא משנה אם זו רוסיה או איראן או המורדים עצמם - בסופו של דבר, האזרחים נפגעים.
ואני שואלת - איפה האנושיות?
אנחנו בני אדם. עלינו לעזור אחד לשני אפילו במחיר חיינו שלנו. אנחנו תמיד יכולים לעשות משהו, השאלה אם אנחנו רוצים. אני לא מסוגלת לשבת בשקט בצד בשעה שהסורים מאבדים את החיים שלהם. גם אם ערבים. לא כל ערבי הוא מחבל.  לא כל מוסלמי הוא מחבל. למעשה, רובם אינם מחבלים. ולמרות שהם ממדינה אחרת, ויש להם אורח חיים, לבוש ותרבות שונים משלנו, הם בני אדם בדיוק כמונו. אני קוראת לממשלה שלנו לפתוח את השערים. לפתוח אותם בפני הסורים, כדי שיהיה להם מקום לחיות בו, כדי שיהיה להם בית, בתי חלים להבריא בהם.
ישנם כאלו שאומרים שבכל מקרה, גם דעאש וגם סוריה יפנו נגדינו בסוף המלחמה, לא משנה מי ינצח. אז מה זה אומר? שאנחנו צריכים להתעלם מהעובדה שטבח איום ונורא מתקיים ממש לידינו? אם נעשה את זה, נהיה טרוריסטים בדיוק כמו טרוריסט שדוקר אישה ברחוב. כי אנחנו יושבים בשקט ובתמימות, מעמידים פנים שאנחנו לא יודעים. להיות אנושיים זה כל מה שנדרש מאיתנו. לעזור לאחים ולאחיות שלנו.
עכשיו. כשהם צריכים אותנו.
בסופו של יום, גם הם יהיו שם כשנזדקק להם. אבל לא אם נשתוק עכשיו.
אנחנו - הם, והם - אנחנו.

Seajoy
0 תגובות
התוווים שבלב
07/07/2016 22:36
SeaJoy
עצב, שמחה, רגשות, תווים, מנגינות, שירים
כל אחד מאיתנו הוא מנגינה אחרת. תווים שונים, צלילים שונים ואקורדים שונים.
במהלך חיינו, אנו זוכים להכיר מפרטים שונים (אנשים) שמסוגלים לפרוט על מיתרי לבנו. הם מעוררים הדים בתיבת התהודה שלנו, גורמים לנו לנגן צלילים מופלאים. הם מוציאים מאיתנו את הטוב ביותר שיכול להיות בנו. 

אנחנו בנויים ומסודרים בשירים שונים וסגנונות שונים. סגנון המוסיקה הפנימית שלנו נקבע על ידי המיתרים הראשונים שקיבלנו בילדותנו (החינוך שניתן לנו על ידי הורינו).
השירים נקבעים על פי הבעת הפנים שלנו, על פי הרגשתנו, על פי השקפתנו על העולם.

יש אחד המאמין שהעולם מלא אפשרויות והרפתקאות, בלבו ישנה מנגינה קצבית שלעולם אינה מתחלפת.
ישנו חברו, שכל מחשבותיו מתעסקות אך ורק ברחשי לבו אל אהובתו. בחייו מתנגן שיר רומנטי.
יש אחד האוהב את הים, ובראשו חוזרים שוב ושוב צלילי הים במעין הרמוניה יפהפייה שכזאת.
יש אחד שמח, שמנגינה עליזה ישנה בו.
יש אחד שלוו ושקט, מנגינתו נשמעת באטיות וברוגע.
ישנו אחד עצבני, הוא מקשיב אך ורק לבטנו, ולרוק כבד.
יש אחד המאמין בהכל, וכל המנגינות שבעולם יכולות להתנגן בלבו.
כל אלו מתחלפים אצלנו בלב ללא הפסקה....

אבל יש אחד, בחור שקט ומלא מרירות, שנוגע בגבול עם שטחו של האיש השמח. הוא האיש העצוב.
זהו האיש המצוי בכולנו, האיש שלעולם לא עוזב. אנו נושאים אתנו תמיד חלק ממנו בלבנו, וכשהוא - הבחור הזה - תופס עלינו שליטה, הוא מתפשט ומתפשט וקשה מאוד לעצור אותו.

אבל לפעמים, אין סיבה לעצור אותו. להפך, לעתים קרובות הוא דווקא עוזר לנו. עלינו לקבל את העצב כחלק בלתי-נפרד מחיינו. הוא תמיד שם, הוא לעולם לא יעזוב אותנו. אולי לפעמים הוא רק... רדום.
עלינו להבין שהעצב הוא לא דבר רע. בלעדיו, לא נוכל ליצור אמפתיה בינינו, וכן רגשות חיוביים.

עצב... עצב הוא הרגש היחיד שמתהפך, אם משתפים אותו עם מישהו אחר. כי זוהי המשמעות של חיי חברה על כדור-הארץ. הרגש הזה מביא לנו עניין לחיים, ומלבד זאת - הוא גם יכול לגלות לנו מי הם האנשים החשובים באמת בחיינו. מי הם האנשים שנוכל לשמוח עליהם שיתמכו בנו בכל מצב, בכל מקום ובכל זמן.
כי עצב - הוא רגש יחיד במינו. ידו משולבת ביד האושר, והם יוצאים להם יחדיו למסעות משותפים, בהם כל אחד מגן על השני, כי איש מהם לא יכול להתקיים ללא האחר.

עצב, הוא אינו רוע.

SeaJoy
6 תגובות
ידידי האהוב
06/07/2016 20:22
SeaJoy
אהבה, עבר, עתיד, התחלה חדשה
אתה פגעת בי. כל כך הרבה. יותר משאיש פגע בי מעולם. אפילו לא חשבת להתנצל.
פעם היינו ידידים, לפני המון זמן. ואחר כך, הבנתי שאני אוהבת אותך. אבל הבנתי את זה מאוחר מדי. לבך כבר היה שייך למישהי אחרת. אפילו לא שמתי לב, שכשאני חשבתי אותנו לידידים, אתה אהבת אותי.

אני זוכרת כמה תומכת ואוהבת הייתי. אבל רק כידידה.
איך שבתמימות, חיבקתי אותך לאחר שפגעו בך כל כך.
הייתי קטנה, לא הבנתי הרבה באהבה. כל מה שידעתי היה שאתה שכן שלי, ושאתה חברי הטוב, ושאני אוהבת אותך. כל כך הרבה. אבל רק כידידה...

אני הייתי החברה הטובה ביותר, זו שתמכה יותר מכל "החברים" הנוראיים שלך, אלו שלאחר מכן זרקו אותך כמו היית פחית.
אני באמת אהבתי אותך, ידידי הוותיק. היית כל כך חשוב לי.

יש לי תמונה בראש. אני זוכרת איך חזרנו, פעם, לרחוב שלנו, על השביל המפותל, לאור הירח. אתה בכית, פגעו בך. אני צעקתי עליהם. בפעם הראשונה בחיי, העזתי לצעוק עליהם. "המקובלים". אני נשבעת לך, הייתי צועקת בשבילך עד הצליל האחרון.
אמרתי לך שהכל יהיה בסדר, שהם סתם טיפשים. שאתה יותר טוב מהם בכדורגל.
וחיבקתי אותך, ולא התנגדת. ורק שנים אחר כך, הבנתי גם מהתנהגויות אחרות שלך, שאהבת אותי. איך שהסתכלת עליי. הייתי שונה מבנות אחרות. שקטה יותר, מופנמת, אבל אם חודרים את החומות - הייתי שחקנית כדורסל פראית, להוטה, מלאת אנרגיה. אתה הצלחת לפרוץ את החומות הללו.

ובהמשך, זה כבר לא היה אותו דבר. התחלפנו. אני רודפת אחרייך, לשווא. לבי נשבר לאלפי רסיסים.

והיום, כמה שנים אחר כך, אני עוזבת את השכבה שלך, שלנו, של פעם. אתה נשאר, ואני לא, ודרכינו נפרדות. ואני כבר רואה איך אתה מסתכל על בנות אחרות, ידידי. אני רואה איך אתה מתאהב בהן.
אני רק רוצה שתדע, שאני תמיד אוהב אותך. אם אי פעם תגיע לכאן, ותקרא את זה - תדע זאת. אני באמת אוהבת אותך, מכל לבי. אבל רק כידידה. ואני בטוחה שאתה גם יודע מי אני, מאחורי המסך. ואני יודעת שביום מין הימים, תקרא זאת, ידידי הוותיק.
היום, אני מותירה אותך בעבר, ופוסעת לעבר העתיד.

SeaJoy
3 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
שירים מומלצים באנגלית
•  Black
•  Romeo & Juliet
•  I'm still standing
•  Dear God
•  Under Pressure
•  Better
•  wonderwall
•  Iris
•  So far away
שירים מומלצים בעברית

Great things never come from comfort zone