פעם היינו ידידים, לפני המון זמן. ואחר כך, הבנתי שאני אוהבת אותך. אבל הבנתי את זה מאוחר מדי. לבך כבר היה שייך למישהי אחרת. אפילו לא שמתי לב, שכשאני חשבתי אותנו לידידים, אתה אהבת אותי.
אני זוכרת כמה תומכת ואוהבת הייתי. אבל רק כידידה.
איך שבתמימות, חיבקתי אותך לאחר שפגעו בך כל כך.
הייתי קטנה, לא הבנתי הרבה באהבה. כל מה שידעתי היה שאתה שכן שלי, ושאתה חברי הטוב, ושאני אוהבת אותך. כל כך הרבה. אבל רק כידידה...
אני הייתי החברה הטובה ביותר, זו שתמכה יותר מכל "החברים" הנוראיים שלך, אלו שלאחר מכן זרקו אותך כמו היית פחית.
אני באמת אהבתי אותך, ידידי הוותיק. היית כל כך חשוב לי.
יש לי תמונה בראש. אני זוכרת איך חזרנו, פעם, לרחוב שלנו, על השביל המפותל, לאור הירח. אתה בכית, פגעו בך. אני צעקתי עליהם. בפעם הראשונה בחיי, העזתי לצעוק עליהם. "המקובלים". אני נשבעת לך, הייתי צועקת בשבילך עד הצליל האחרון.
אמרתי לך שהכל יהיה בסדר, שהם סתם טיפשים. שאתה יותר טוב מהם בכדורגל.
וחיבקתי אותך, ולא התנגדת. ורק שנים אחר כך, הבנתי גם מהתנהגויות אחרות שלך, שאהבת אותי. איך שהסתכלת עליי. הייתי שונה מבנות אחרות. שקטה יותר, מופנמת, אבל אם חודרים את החומות - הייתי שחקנית כדורסל פראית, להוטה, מלאת אנרגיה. אתה הצלחת לפרוץ את החומות הללו.
ובהמשך, זה כבר לא היה אותו דבר. התחלפנו. אני רודפת אחרייך, לשווא. לבי נשבר לאלפי רסיסים.
והיום, כמה שנים אחר כך, אני עוזבת את השכבה שלך, שלנו, של פעם. אתה נשאר, ואני לא, ודרכינו נפרדות. ואני כבר רואה איך אתה מסתכל על בנות אחרות, ידידי. אני רואה איך אתה מתאהב בהן.
אני רק רוצה שתדע, שאני תמיד אוהב אותך. אם אי פעם תגיע לכאן, ותקרא את זה - תדע זאת. אני באמת אוהבת אותך, מכל לבי. אבל רק כידידה. ואני בטוחה שאתה גם יודע מי אני, מאחורי המסך. ואני יודעת שביום מין הימים, תקרא זאת, ידידי הוותיק.
היום, אני מותירה אותך בעבר, ופוסעת לעבר העתיד.
SeaJoy
;){kind=link}